בגדי הדיאטנית החדשים

חודש אחרי הלידה. חום אימים בחוץ, הלחות בלתי נסבלת. אנחנו ממלאים את בריכת הגומי בחצר ומזמינים חברים להשתכשך עם הילדים.  האורחים כבר הגיעו ואני עדיין ניצבת מול ארון פתוח לרווחה. אין לי מה ללבוש! איכשהו כל השמלות שלי בכביסה (מין חוק מרפי כזה..).  אני מודדת את כל ערימת המכנסיים הקצרים שלי – האחד לא נסגר, השני נסגר אבל אני לא נושמת והשלישי נתקע אי שם באמצע הדרך למעלה. בצר לי אני לובשת ג'ינס ארוך (מתקופת ההריון) וחולצה אוורירית.

אני יוצאת לגינה ומקבלת מבטי תהייה. "לא חם לך?" שואל הגבר, "דווקא נעים" אני עונה ומוחה אגלי זיעה ממצחי . צופה מהצד בכולם משכשכים רגליים בבריכה וחושבת לעצמי שהקיץ כנראה שכבר לא אזכה לכך גם.

                                                            *

ערב. אני עוטה פרצוף ממורמר.  נמאס לי, שום בגד לא עולה עליי! אני חייבת דחוף דחוף לחזור למידה שלי אחרת כל הקיץ אסתובב עם טייצים שחורים ומכנסי הריון נמתחים.

ופתאום עלה לי הבזק של ר', מטופלת שלי, ואני מרגישה שנכנסתי לנעליה.

                                                            *

ר' הגיעה אליי כחודשיים לאחר לידתה השנייה. היה לה את אותו פרצוף ממורמר. היא היתה מתוסכלת. בעוד חודש וחצי עתידה לחזור לעבודה אבל 'חייבת' לרדת את השאריות ו-"דחוף!"

"אני כבר שבועיים בתפריט של 1000 קלוריות שהוצאתי מהאינטרנט, מניקה, וירדתי רק חצי קילו. זה לא הגיוני".

אבל לפעמים אין שום קשר להיגיון. גם אם לפי החישובים ר' "אמורה" לרדת במשקל, לא תמיד זה יקרה.

"למה את "חייבת" לרדת במשקל כל כך מהר? למה את לא יכולה להקציב לעצמך זמן ריאלי לירידה במשקל, בקצב שהגוף שלך מסוגל לעוד בו..?" אני שואלת אותה

"כי אני חייבת! אז את יכולה לעזור לי או לא?"

                                                            *

ואני מנסה להבין מה כל כך מפריע לי. למה אני חייבת לחזור למידה שלי כל כך מהר?

"אז פשוט תלכי ותקני בגדים חדשים" אומר הגבר בפשטות.

(האמת? חלומה של כל אישה שהגבר שלה יגיד לה ללכת לקנות בגדים חדשים J  )

אבל אני מתעצבנת. מה פתאום בגדים חדשים? לתת 'אישור' למידה החדשה שלי? אם אקנה בגדים גדולים יותר זה כאילו שאני "משלימה" עם גיזרה אחרת, שאינה שלי.

                                                            *

ר' חוזרת. "עשיתי את "שיעורי הבית" שנתת לי ופתאום הבנתי משהו. אני כל כך חייבת לחזור למשקל שלי כי אני חס וחלילה לא רוצה להפוך להיות אמא שלי" היא אומרת.

"תסבירי" אני מבקשת.

"מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי התלוננה בפנינו שכשהיתה צעירה היתה רזה וחתיכה, ומאז הלידות היא עלתה במשקל. ובכל הריון עלתה עוד ועוד ולכן הגיעה למצב שהיא נמצאת בו היום ולא מצליחה בשום אופן לרדת במשקל, בכל מסגרת שהיא מנסה".

"אילו תכונות נוספות את חולקת עם אמא שלך?" אני מבררת

"האמת שאנחנו שונות מאוד אחת מהשנייה" היא משיבה

"אז מדוע את כל כך בטוחה שתלכי בעקבותיה בנושא המשקל?" אני תוהה

ר' מהרהרת.

"מממ...פתאום אני כבר לא כל כך בטוחה.."

                                                            *

אני חושבת על התקופה שלאחר לידת בתי הבכורה. מה שונה עכשיו?

אני סומכת על הגוף שלי יותר. אני יודעת שהגוף שלי יצליח לווסת עצמו. רק תני לו את הזמן הדרוש לו. הפסיקי להעסיק עצמך במחשבות שווא. הן כולאות אותך, מתסכלות אותך, מלחיצות אותך. היי קשובה לגוף שלך והכל יהיה בסדר.

אז היום אני מתחילה להפסיק.  

ואני לוקחת בשתי ידיים את הצעתו של הגבר וקונה לעצמי בגדים חדשים, נוחים (ואפילו...מכנס קצר!) במידה גדולה יותר. מקסימום עוד מספר חודשים הם יאופסנו להריון הבא J

 

לאתר שלי 

לעמוד הפייסבוק