"בשבועות הקרובים אני מבקש שתימנעי ממזונות אלרגניים" מצווה
עליי בפנים נוקשות. "כן, גם משוקולד" עונה המומחה לשאלתי.
אני צריכה להימנע משוקולד. ומעוד כמה דברים. הימנעות – המילה הזאת
עושה לי כיווצים בבטן.
בדרך הביתה אני עוברת בסופרמרקט לקנות מספר מצרכים. חולפת דרך מדף
העוגות, עוגיות ושוקולדים. יד דימיונית מושכת אותי בחזרה. אני עומדת ובוהה באריזות
השוקולד הצבעוניות. להימנע. להימנע. להימנע.
*
הכל התחיל לפני כחודש. לפתע אלרגיה. התחילה בקטן
והמשיכה למימדים גדולים מאוד. הטיפול התרופתי לבדו אינו יעיל והאלרגיה הלכה
והתפשטה. ובביקורי אצל מומחה האלרגיות ננעץ המסמר האחרון בצרה הצרורה הזאת .
להימנע, מאוד פשוט לא? בסך הכל לגייס את כוח הרצון שלי למשימה.
*
המטופלת ג' הגיעה אליי לפגישה ראשונה עם עמדה תקיפה.
"אין לי שום בעיה עם האוכל עצמו. אני אוכלת בריא ומסודר. הבעיה
שלי היא אחרת - אני מכורה למתוק! הדרך היחידה בשבילי להתגבר על ההתמכרות הזאת היא
פשוט להימנע ממנו. להוציא את כל המתוק מהבית, שלא יהיו לי פיתויים. כמו אלכוהוליסט
בגמילה. להרחיק את מקור האסון".
"אם זה מה שאת חושבת שנכון לך, לא אנסה לשכנע אותך אחרת"
עניתי לה.
כעבור שבוע נפגשנו שוב. היא בפנים נפולות.
"כמעט שזה הצליח. ביום הראשון נמנעתי נהדר. ביום השני חברה שלי
אכלה מולי עוגה ולא התפתיתי כלל, ביום השלישי קפצתי למאפייה לקנות לחם ובדיוק יצאו
רוגעלכים טריים. הריח טמטם אותי. אמרתי לעצמי "רק אחד" אבל מילאתי שקית
שלמה. בדרך הביתה, ברכב, חיסלתי את כל השקית. ככה, אחד אחרי השני. בקושי נשמתי בין
רוגעלך לרוגעלך".
*
וזה מזכיר לי שבשבוע הראשון לאלרגיה הרופאה נתנה לי סטרואידים. נטלתי
אותם לפי הוראותיה. כשבוע לאחר ביקורי אצל הרופאה, רופא אחר אמר לי חד משמעית
להפסיק עם הסטרואידים. הפסקתי בבת אחת. בבוקר קמתי עם חצי פרצוף מנופח.
כי זה מה שקורה עם סטרואידים כשמפסיקים אותם בבת אחת ולא בהדרגתיות. הגוף מגיב בקיצוניות. חשוב להפחית מינונים באופן
הדרגתי (הרופא שכח את הוראות התרופה??)
ואני תוהה עם עצמי - אולי זה מה שקורה גם עם מתוקים?
*
"מה המאכל המתוק שאת הכי הכי אוהבת לאכול"? אני שואלת את
ג'.
"האמת? נשמע ילדותי, אבל אני ממש אוהבת קרמבו.." היא עונה
בביישנות
"מעולה! אז בואי נעשה ניסוי לשבוע הקרוב. בכל יום אכלי קרמבו
אחד..."
"מה פתאום?" היא זועקת, "אני אשמין! אני לא יכולה
לאכול כל יום מתוק. אני חייבת להימנע ממתוק!"
"תחשבי על זה כעל סוג של ניסוי. בואי נראה איך הוא ישפיע עלייך
ואז נחליט על המשך הדרך"
היא מתרצה.
בשבוע שלאחר מכן חוזרת בפנים קורנות. "את לא תאמיני" היא
מספרת לי, "אכלתי כל יום קרמבו. רק קרמבו אחד. הפתעתי את עצמי. הייתי בטוחה
שהקרמבו הזה יגרור חברים נוספים, אך זה לא קרה. ואת יודעת מה? נראה לי שאפילו
רזיתי."
כן, היא רזתה [בשבוע אחד בלבד].
"אני לא מאמינה שהצלחתי לרזות עם מתוק! זה מבחינתי חזון אחרית
הימים".
*
אני חולמת על שוקולד בלילות. מפלים של שוקולד, שוקולד עם אגוזים, עם
שקדים, עם בוטנים. שוקולד מריר, שוקולד חלב, שוקולד לבן. עוגת שוקולד, עוגיות
שוקולד, כדורי שוקולד, סוכריות שוקולד . טוב, הבנתם את הרעיון.
אני עייפה מלהתאפק, עייפה מלהימנע. בא לי פשוט להיכנע וליפול לבריכת שוקולד.
ואז אני נשברת. אני קונה חפיסת שוקולד. פותחת את האריזה. מתמכרת לצליל
שבירת הקוביות. אוכלת קוביית שוקולד אחת. היא כל כך מתוקה, נמסה בפה, נימוחה. אני
לא רוצה שהטעם ייעלם וממשיכה לגלגל את הטעם בפה. לוקחת קובייה נוספת, וטעמה זהה
לזה של הראשונה. רק קצת פחות מרגש. והקובייה השלישית כבר מתוקה מדי. בקוביית
השוקולד הרביעית אני מפסיקה.
כי פתאום, כשאני לא נמנעת מהאיסור הזה, והוא כל כך נגיש לי ובהישג יד,
אני מרגישה שאני כבר לא כל כך כמהה אליו.
*
ואיפה כוח הרצון שלך? אתם ודאי שואלים...
כוח רצון כשמו כן הוא - כוח. השליטה העצמית היא כמו שריר שכאשר מפעילים
אותו יותר מדי הוא מתעייף.
בתהליך של שינוי הרגלי אכילה
אין מקום לכוח הרצון. אנחנו לא רוצים להילחם, להתעייף ואז להיכנע. אנחנו רוצים
להבין את ההתנהגות והאמונות ולעבוד איתם.
אז כן, אפשר לאכול מתוק וגם לרזות. לא
מאמינים? תשאלו את ג'.
נפלא.. מדהים ומרגש! אוהבת את הגישה שלך, ושולחת לך פוסט שפעם כתבתי על שוקולד :)
השבמחקפוסט מ-ה-מ-ם!!! כותבת מדהים כהרגלך וגורמת להרהר...תודה :)
השבמחקמקסים ומלמד!!! אילה אורי
השבמחק