עברנו למושב.
ריח של צבע טרי, דשא גזום, התחלה חדשה.
וכמו בכל התחלה, יש קשיים, אתגרים, קצת מכשולים, עליות ולפעמים
גם "נפילות".
בעודי כותבת על התחלה חדשה, אני מיד חושבת על ח', מטופלת יקרה,
שנפרדה מבן זוגה לאחר 10 שנות נישואין וילדים משותפים. לאחר שנאמר לה
"מגורשת", חזרה לבית ריק. חפציו כבר נארזו וסולקו, וכעת החלל מכה בה. עת
לבנות מחדש.
וכשאני הגעתי לביתי החדש במושב, לפתע גם בי היכה החלל הגדול וההד
שנשמע עם כל לחישה. "איך אני מתחילה בכלל?" אני שואלת את עצמי. "איך אני ממשיכה מכאן?" שאלה אותי ח'
, "הבדידות הזאת מובילה אותי היישר למקרר המלא כל טוב".
צעד אחר צעד.
אז אני מתחילה לפרוק, ארגז אחר ארגז ולבנות בית חדש. וח' מתחילה להבין
שמילוי חלל הבטן לא ימלא את החלל בבית.
זהירות מכשול לפניך!
1.
ארגזים
על גבי ארגזים, שקיות ממלאות חדרים, אין גז ואין תנור.
אין
הרגשה של בית כמו שדמיינתי. יושבים על ארגזים ואוכלים גבינות וסלטים.
יושבים על מחצלת בסלון ואוכלים מקופסאות שימורים. ביום השלישי כבר רעבים
לאוכל אמיתי. רוצים לשבת בפינת אוכל ולאכול ארוחה משפחתית אמיתית. ומתחילה
התהייה – מה היינו צריכים את זה בכלל?
2. האקס מופיע עם חברה חדשה. צעירה.
באותו ערב ח' אוכלת. לא אוכלת – בולעת. הכול. מבלי לשים לב מרוקנת מדף
מקרר שלם. לא אכפת לה מכלום, היא פשוט לא רצה להרגיש את הכאב החד הזה בבטן. עצוב
לה ובודד לה והיא מיד מתנחמת בידידה הטוב ביותר. האוכל.
הצמיחה.
מנה
ראשונה - אהבה.
ח' מבינה
שהאוכל הוא נחמה רגעית עבורה ויודעת שמחר החלל יישאר אותו חלל. החלל הוא אהבה.
פעם מזמן, לפני שנשאבה למשולש "עבודה-בית-ילדים" , אהבה לצייר. היא קונה
לעצמה גיליון ריק ומכחולים ומתחילה לצייר נופים ישנים. הציור ממלא אותה והמקרר
המלא כל טוב נשכח מלבה.
מנה
שנייה – השקעה
נכון, אין גז ואין תנור, אבל אני מחליטה
להכין לנו ארוחת שבת אמיתית ושנינו מתגייסים למשימה. הגבר מרכיב את פינת האוכל ואני
מוציאה מאחד הארגזים את כלי המטבח שלי ומתחילה במלאכה – משרה בורגול, מקלפת
קישואים, מגרדת סלק אדום, טוחנת במעבד מזון , קוצצת וחותכת והבית מתמלא בניחוחות.
הרגשה של בית. משפחתי יושבת סביב השולחן ואני חושפת את המנות: ספגטי מקישואים ברוטב עגבניות, רולים של דפי אורז ממולאים בסלק מגורד, קציצות עשויות מזרעי חמנייה וירק וסלט בורגול שורשים. אנחנו אוכלים בעונג ולשובע.
מנה
אחרונה – למידה
" נער צעיר היה בדרכו לצד השני של היער.
והיער
גדול ועבות עד מאוד. ניגש לזקן הכפר לבקש את עצתו – כיצד יחצה את היער.
תשובתו של הזקן היתה קצרה:
אל תחצה
את היער, לך מעץ לעץ "
(לא
ידוע)
ח' ממשיכה למלא את עצמה באהבה
ואני ממשיכה לפרוק שקיות וארגזים.
ושתינו התחלנו התחלות חדשות, עם קשיים ומכשולים ועליות וצמיחה. כי זו מהותה של התחלה חדשה.
עד לפעם הבאה, מאחלת לכם ימים של אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה