טעויות של אמא דיאטנית

האסימון נפל לפני מספר חודשים.

ערב אחד חזרתי מהעבודה, עמדתי דקה אחת על יד הדלת וצפיתי במתרחש.

הגבר יושב מול הטלויזיה ואוכל, הילדה רצה בין הצעצועים ומידי פעם מגיחה לביסים גדולים ואחריהם היא ממשיכה לרוץ ולשחק.

מה קורה כאן? אני שואלת

ארוחת ערב, הוא עונה לי.

למחרת אספתי את הקטנה מהגן ועברתי לעשות סידור קטן בעיר. הסידור כמובן התארך והילדה התחילה בשלב מסויים למלמל  בשקט "המ...המ...המ..". כעבור מספר דקות המלמול השקט הפך לצרחות. כין שלא חשבתי שהסידור יתארך, לא הבאתי נשנוש לילדה, וכך מצאתי את עצמי רצה למאפייה הקרובה וקונה לה פיתה כדי שתירגע. כשחזרנו הביתה, כמובן שכבר לא היתה רעבה..

באותו ערב תפסתי את עצמי לשיחה. כשהקטנה רק נולדה היה קל יותר, עדיין לא היינו צריכים לדאוג ולטרוח סביב נושא האוכל (בכל מקום, בכל זמן אפשר להניק..). עכשיו הדברים השתנו, היא כבר ילדה, והיא כבר מתחילה לאמץ הרגלי אכילה. ובעצם אפשר כבר להגיד שהפכנו ל... מ-ש-פ-ח-ה (ועכשיו - דמיינו קול של אסימון נופל).

אני שואלת חברות אימהות על הטעויות שהן חושבות שהן עושות בתזונת ילדיהם.

סמדר מספרת שנתנה לילדים שלה מיץ כיון שהם לא רצו לשתות מים בתור תינוקות. לאחר שבנה הגדול התרגל למיץ, היה קשה מאוד לשנות את ההרגל בחזרה לשתיית מים.

יפעת מספרת לי שמה שמפריע לה ביותר היא העובדה שאין בבית שעת ארוחת ערב משפחתית. בעלה מגיע מאוחר מהעבודה והילדים רעבים לפני שמספיק להגיע ולכן מתפספס.

אנה ושרי "חוטאות" לפעמים במזון לא-הכי-בריא לארוחת צהריים בגלל חוסר זמן להכין, בעיקר מנה בשרית.

עדי רודפת אחרי הקטנצ'יק כדי שיאכל.

שירן, חני ומיטל מספרות על הקושי בהתמודדות מול סבא וסבתא שרוצים לפנק את הנכדים בעיקר בדברי מתיקה...

ולקינוח, רעות מספרת שהטעות העיקרית שלה היא שנותנת ג'אנק זמין שנובע בעיקר מחוסר תכנון.

הסיפורים האלה נשמעים לכם מוכרים?

הבית שלנו בריא (בכל זאת בית של דיאטנית...). מה זאת אומרת בריא? במקרר יש תמיד ירקות, פירות, מוצרי חלב (רזים , אלא מה?) וביצים. ב- 80% מהזמן אנחנו אוכלים לחם מדגנים מלאים (כי אי אפשר לוותר על החלה של שבת), המזווה עמוס בקטניות, שיבולת שועל, קינואה, בורגול, כוסמת ועוד ועד. לעולם לא תמצאו אצלי מזון מעובד (שניצלים קפואים, המבורגרים וכדומה) ובמקפיא תמיד יהיו גם לקטי ירקות קפואים (כי לא תמיד יש זמן לבישולים וצריך גם פתרונות מהירים). לפני שבועות עמוסים במיוחד אני מגדילה לבשל ומקפיאה בקופסאות, כדי שתמיד יהיה אוכל זמין.

 אבל למרות הכול, עדיין לא גיבשנו לנו כללים כמשפחה מתהווה. בכל זאת, כל עניין המשפחה די חדש לנו.

אז ישבתי עם עצמי וניסחתי לי שלושה כללי ברזל:

1.    במהלך השבוע לתאם לפחות שתי ארוחות ערב משפחתיות (באמצע שבוע). בקיץ השעות המתאימות הן 18:00-18:30 .

2.   לצאת מהבית עם הילדה תמיד ערוכה מראש (תור ארוך בבנק – לא נורא, יש כריך ופרי ליתר ביטחון). ואם בכל זאת לא הסתדר, לעצור במכולת/חנות נוחות/פיצוצייה ולקנות יוגורט או גביע גבינה קטן.

3.      ארוחות אוכלים בישיבה בלבד. לא תוך כדי ריצה, לא תוך כדי משחק ולא תוך כדי צפייה בטלוויזיה.

אז דיווח מהשבוע האחרון – הצלחנו לאכול פעמיים ארוחה משפחתית בערב, יצאתי לאסוף את הקטנה עם בננה בתיק (ובדרך קנינו גם יוגורטים כי השתוללנו בגינה והיינו צריכות להחזיר אנרגיה...) וגם 70% מהזמן אכלנו בישיבה בלבד.

ועכשיו מה נשאר?  התמדה. עקביות.

ולפעמים יש גם ימים יוצאים מן הכלל, וזה בסדר. לא תמיד הכול חייב להיות מובנה וברור. נסחו לעצמכם את העקרונות שחשובים לכם ותפעלו על פי רוב לפיהם.

המלצה שלי – אל תוותרו על ארוחה משפחתית אחת לפחות בשבוע.  על חשיבות הארוחה המשפחתית מוזמנים לקרוא כאן

ודבר אחרון – מוקדש לכל הסבים והסבתות :

חוויות הילדות שלי מסבא וסבתא – סבא לוקח אותי (בפעם הראשונה בחיי) לבריכת גלים , סבתא משחקת איתי בקלפים (ונותנת לי לנצח כמובן), סבא וסבתא מגיעים להצגה בכיתה ג' (ולא מפסיקים להתפעל)...  אני לא זוכרת איזו עוגה או שוקולד או סוכריות הם קנו לי כשהייתי ילדה. הזיכרונות האמיתיים שנשארים בלב לא מגיעים בצורה חומרית. אז אולי במקום להשקיע כסף בדברי מתיקה תיקחו את הנכד לים ותבנו אתו ארמון מפואר?

עד הפעם הבאה - רק בריאות!

לאתר שלי

לעמוד הפייסבוק