מאז שעשיתי את השינוי המשמעותי מעובדת שכירה לעצמאית, אחת לשבוע אני מקדישה זמן לעבודה מהבית. יום זה נועד בעיקר לתכנון שבועי, כתיבת הרצאות, הכנת מערכי סדנאות, עדכון אתר האינטרנט, עריכת מתכונים ועוד. כשעובדים מהבית, הבעיה המרכזית היא המקרר וארונות המטבח הזמינים והמזמינים..
היום תכננתי להכין מערך לסדנא חדשה. לאחר ארוחת בוקר של מלכות, אני מתיישבת בחדר העבודה מול החומרים ומתחילה לחשוב. איך מתחילים בכלל? מתחילים בכוס תה!
הולכת למטבח ומכינה חליטת תה. מתיישבת מול המחשב, לוגמת את התה באיטיות ופותחת קובץ וורד חדש. הרגל מתחילה לקפוץ. חסרה לי עוגייה! הולכת למטבח ומביאה שני פתיבר. טובלת בתה באיטיות ומתבוננת בפתיבר נמס בתוך המשקה החם. די! צריך להתחיל לעבוד! אני נוזפת בעצמי.
מתבוננת בקובץ הריק ומחשבותיי נודדות לרשימת סידורים: קניות לבית, לשלוח את השטיח לניקוי יבש, להשרות עדשים למרק, לחדש את הדרכון, לעשות הגהה למאמר שכתבתי בשבוע שעבר, לברר את נושא הפנסיה, בקרוב צריך לחדש את הביטוח לרכב, לתלות כביסה!! המכונה כבר סיימה לפני שעתיים!
 |
| עבודה מהבית... אוף, כמה זה קשה! |
לאחר שאני מסיימת לתלות את הבגדים, מתהלכת כסהרורית בבית ומגיעה למטבח. פותחת את דלת המקרר, מציצה לראות מה חדש (אין חדש) וסוגרת את הדלת. פותחת את ארון המטבח וסוגרת אותו. יוצאת מהמטבח והולכת לחדר עבודה. מביטה בערימת הניירת שעל השולחן בייאוש. קר לי. הולכת להביא את התנור, מדליקה אותו ועומדת מולו. מציצה בשעון – כבר חלפה שעה ואני עדיין תקועה. חוזרת למטבח, פותחת את המקרר (שוב אין חדש) וסוגרת אותו בחזרה. מה אני עושה במטבח?? מנהלת דיאלוג עם עצמי:
אני: לירון את רעבה?
עצמי: לא ממש..
אני: צמאה?
עצמי: הרגע סיימתי כוס תה.
אני: בא לך לנשנש משהו?
עצמי: אולי... מה יש?
אני: פרי, בייגלה, אגוזי מלך.. מה בא לך?
עצמי: לא בא לי שום דבר מאלה.
אני: אז למה את במטבח?
עצמי: כי אני תקועה. מחפשת תירוצים למה לא לחזור לחדר העבודה ולהתמודד.
אני: ומה יעזור לך לצאת מהתקיעות?
עצמי: אולי שוקולד?
אני: אם בא לך שוקולד אז קחי. אבל זה לא יעזור לך לצאת מהתקיעות, את יודעת את זה, נכון?
עצמי: אז מה יעזור??
אני: אולי תצאי לסיבוב עם הכלב להתאוורר?
עצמי: קר בחוץ...
אני: שימי מעיל!
עצמי מתרצה. אני שמה עליי מעיל ויוצאת לטיול. מתיישבת בגינה וחושבת. איך נתקעתי ככה? היו לי מליון רעיונות! איך מעבדים את הרעיון להתחלה, אמצע וסוף? אני בוהה בשתי תלמידות תיכון חוזרות מהלימודים ומקשיבה לשיחתן.
"את באה אליי לארוחת צהריים"? שואלת האחת.
" סבבה, מה יש"? שואלת השנייה.
"שניצל תירס ונבשל פתיתים" עונה לה האחת.
"מגניב, העיקר שיהיה קטשופ" עונה השנייה.
כשהן חולפות על פניי, התמונה מתחילה להתבהר. אני מתחילה לראות בדמיוני את הרעיון שלי רוקם עור וגידים. חוזרת הביתה, נכנסת לחדר העבודה וכשאני מתחילה לכתוב, המילים זורמות מאליהן.
הטיפ שלי לכל אלו אשר עובדים מהבית ובכלל – לפני אכילה בדקו עם עצמכם, האם אתם באמת רעבים? האם התחושה היא פיזיולוגית או שאתם "מלבישים" רעב על סיבות אחרות? ואם אתם לא באמת רעבים, נסו לחשוב על דרכים אחרות (חוץ מאכילה) לפתור את המשבר..
ולגבי הסדנא? אתם תהיו הראשונים לדעת..
עד לפעם הבאה, רק בריאות!
לירון
מקסימה אחת! כ"כ מזדהה עם הכתוב. דרך אגב, קראתי את הפוסט מול המחשב תוך כדי לגימת מרק חם (ארוחת צהריים)....;)
השבמחקפשוט ענקית! חולה עלייך.... שכנתך.. יעל
השבמחקלירון עולם המדע והתזונאות זכה לקבל דיאטנית כמוך!!!
השבמחק